Ideas. Action. Impact. The Washington Institute for Near East Policy The Washington Institute: Improving the Quality of U.S. Middle East Policy

Other Pages

Fikra Forum

Fikra Forum

خلق الحوار. التأثير على السياسة.

Generating Dialogue. Impacting Policy.

"סליחה...הייתם מחוץ לתחום": דיוקנו של הדור הצעיר במערכת הפלסטינית


Also available in English العربية فارسی

24 במאי, 2019

בספרו הפסיכולוגיה של ההמון (1895), כתב גוסטב לה-בון, הסוציולוג והפסיכולוג החברתי הצרפתי, כי "ממבט ראשון, דומה שהזעזועים הגדולים המבשרים על חילופי ציביליזציות, הם תולדה של תהפוכות פוליטיות רבות משקל." עם זאת, טוען לה בון "עיון קפדני במאורעות האלה יגלה כי לרוב, הסיבה האמיתית העומדת מאחורי הסיבות הנראות לעין, היא שינוי עמוק בדעותיהם של העמים". 

מעקב שיטתי אחר זרמי העומק בזירה הפלסטינית, תוך התרחקות מהעיסוק השכיח במישורים הפוליטי והביטחוני, מעלה כי מתחולל בה שינוי דרמטי מהסוג שאותו לה-בון תיאר.

במוקד השינוי הזה ניצב הדור הצעיר. חברי הקבוצה הזאת פעילים יותר באופן פומבי בשנים האחרונות, אולם לא הטביעו עדיין את מלוא חותמם על המערכת הפלסטינית, שאותה הם עתידים להנהיג. לאור החילוף הבלתי נמנע הזה, חשוב לשרטט את דיוקנו המורכב של הדור הצעיר הפלסטיני החי בזירת "הפנים", כלומר הגדה המערבית, רצועת עזה ומזרח ירושלים, ולהבין כיצד תסכוליו עשויים לעצב את פעולותיו בעתיד.

משימה זאת מחייבת שילוב בין מחקר עיוני ותיאורטי למגע מוחשי עם פלסטינים צעירים, אינטרקציה עם המרחב הציבורי הפלסטיני והיכרות עם הגורמים המעצבים את עולמו התרבותי.

באופן היסטורי, מילאו הצעירים תפקיד מפתח בחברה ובפוליטיקה הפלסטיניות המודרניות. בתרבות הפלסטינית קיימת לעיתים קרובות הדגשה והערצה של ערכי המהפכנות והנעורים, אשר נתפסים כמקור עיקרי לישועה הלאומית. על רקע מאבק לאומי רב שנים, ונוכח אכזבה מתמשכת מההנהגות המסורתיות, מתאפיינים הצעירים בחדשנות, אקטיביזם ותחושות שליחות והקרבה.

בהקשר הזה, דור הצעירים הנוכחי לא רק נתפס כיורשו של "דור המהפכה," שאחרי 1948 הציג עצמו כהיפוכו של "דור התבוסה" המואשם בנכבה, אלא גם של מנהיגיהן הצעירים של האנתפאדה הראשונה והשנייה (1987 ו-2000). אכן, במרוצת השנים התפתחו מחאות הצעירים הפלסטינים והנהגתם באופן כמעט זהה: צעירים "בועטים" הפכו לחברי הנהגה ותיקה שהותקפה בתורה על-ידי צעירי ההווה, וחוזר חלילה.

יחד עם זאת, כגרסה המקומית של דור ה-Z האוניברסלי, הדור הצעיר הפלסטיני כיום שונה בדרכים רבות ומשמעותיות מהדורות הצעירים של העבר. אלה הם צעירים הסופגים השראה ממספר מקורות, חלקם מנוגדים זה לזה, שיוצרים בקרבם תחושות בלבול, תלישות וערפול ביחס לעתיד. זהו דור "פוסט אוסלו" שנולד מאז שנות ה-90' וחי בהוויה היברידית שממזגת בין ממשל עצמי פלסטיני לבין המשך שליטה ישראלית.

מעבר לכך, שלושה מקורות נוספים משפיעים על הצעירים הפלסטינים:"האביב הערבי", המרחב הרשתי החדש, והשיח המודרני של בני הדור הצעיר במרחב הגלובלי.  "האביב הערבי", שהשלכותיו עדיין מהדהדות באזור, עודד התרסה נגד כלל מקורות הסמכות, לרבות הורים, נכבדי ציבור וחברי ההנהגה הלאומית. בו זמנית, המרחב הרשתי מאפשר סיפוק מהיר בדמות מקסמי תרבות הצריכה המערבית מצד אחד, ומנגד, במרחק "הקלקה קצרה", חשיפה לאידיאולוגיות של קבוצות קיצוניות כמו דאעש. לבסוף, בשיח המודרני של בני הדור הצעיר במרחב הגלובלי מושם דגש על זכויות אזרח ופרט לצד זכויות לאומיות,  שבהם היו הפלסטינים ממוקדים בעבר.

 בנוסף להשפעות החדשות הללו, הצעירים הפלסטינים נתונים תחת מתחים חברתיים וכלכליים רבי עוצמה, שיוצרים בקרבם דיסוננס קוגנטיבי אישי וקבוצתי. הם שואפים לפיתוח אינדיבידואלי ולמיצוי עצמי, אולם מצווים על-ידי ההנהגה הפלסטינית להמשיך להאבק ולהקריב למען טובת הכלל. הם חותרים למימוש קריירה ולרכישת השכלה, אך נתקלים בחסמים של אבטלה ועוני. באמצעות המרחב המקוון, הם נחשפים לתרבות מודרנית מתירנית, אך נותרים במערכות חברתיות מסורתיות האוכפות עליהם קודים נוקשים.

לא מפליא אפוא כיפלסטינים צעירים רבים מעידים על תחושת מחנק קולקטיבי, על קצרי תקשורת עם הוריהם ועל ניכור עמוק מההנהגות הפוליטיות. כמו רבים בציבור הפלסטיני, הדור הצעיר מפגין ייאוש מההנהגה הלאומית של הרשות הפלסטינית ועייפות מ"עידן הסיסמאות המהפכניות" הקודם. התחושות הללו מובילות למגמת א-פוליטיות המומחשת היטב בצמצום החברות בארגונים הפוליטיים ובההשתתפות פוחתת בפעילות שהארגונים הללו מקדמים.

עיון בנתונם הדמוגרפיים הבסיסיים של המערכת הפלסטינית מדגיש עוד יותר את הבעיות הקשות העומדות בפני הדור הצעיר. ב-1997, מנו הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה בערך 2.8 מיליון איש. ב-2007, עלה מספרם ל-3.7 מיליון איש, ולפי הערכות נוכחיות הוא עומד כיום על קצת פחות מ-4.9.

כ -47 אחוז מתוך ה-4.9 מיליון הללו הם בני 17 ומטה ו-71 אחוז הם בני 29 ומטה. שכבת הגיל שבין 29-15 - קבוצה המתאפיינת לרוב בפעלתנות ובתסיסה - מונה יותר ממיליון וחצי איש: קצת יותר ממיליון מתוך 2.9 מיליון איש בגדה המערבית (כ-34 אחוז), וכמעט 580 אלף מתוך כ-1.9 מיליון איש ברצועת עזה (כ-30 אחוז).  לאור קצב  הגידול המהיר של האוכלוסייה הפלסטינית, חשיבות של הדור הצעיר כחלק מהציבור עולה.

סיכויי ההצלחה הכלכלית של הקבוצה הגדולה הזאת הם זעומים. נוכח הפער המתרחב בין שיעור הרוכשים תארים אקדמיים לאלה המצליחים לזכות במשרות התואמות את השכלתם, תחום ההשכלה במיוחד מהווה מקור מרכזי לתסכולו של הצעיר הפלסטיני. כך, אחוז הזכאים לתואר ראשון בגדה המערבית קפץ מ-5.3 ב-1997 ל-11.8 ב-2015, וברצועת עזה מ-5.9 ל-15.1. לעומת זאת, שיעור מחוסרי העבודה בעלי תואר ראשון צעירים, אשר עומד על 55.8 אחוז, יוצר בקרב רבים מהם משבר חמור כתוצאה מן הפער בין ציפיותיהם לחיים לאחר התואר לבין מציאות האבטלה בה הם מוצאים את עצמם.

ואולם האבטלה אינה רק נחלת הצעירים המשכילים, אלא של כלל בני הדור הצעיר. בין הגילאים 24-20 שיעור האבטלה הוא 43.7 אחוז (31 אחוז בגדה המערבית ו-63.2 אחוז ברצועת עזה); ובגילאים 29-25 37.2 אחוז (26.3 אחוז בגדה המערבית ו-53.1 אחוז ברצועת עזה). אחוזים אלה עומדים בניגוד מוחלט לממוצע האבטלה בכלל המערכת הפלסטינית, העומד על 27.4 אחוז, (18 אחוז בגדה המערבית ו-43.6 אחוז ברצועת עזה).  מצוקת הצעירים בולטת במיוחד בעזה, וזאת על רקע המשבר האזרחי המתמשך ברצועה. בעקבות כך, ניכרת בקרב הצעירים העזתים מזה מספר שנים החרפה בתופעות כגון פשיעה, התאבדויות, זנות, התמכרות לסמים, קושי בהקמת תאים משפחתיים, גירושין וכן הגירה, בפרט של בעלי השכלה גבוהה.

גל הטרור שהתפתח מאז סוף 2015 וזכה לכינוי הפלסטיני הבה ("התפרצות") והישראלי "אנתפאדת הבודדים", היה ביטוי מרכזי לעליית כוחו ותסכוליו של הדור הצעיר הפלסטיני. אף כי הצעירים היו מוביליה הבלתי מעורערים של המערכה הזאת, היא הייתה נטולת הנהגה מרכזית, מסגרות ארגוניות ואג'נדה הסדורה. במקום, רוב מבצעי הפיגועים היו צעירים עירוניים, רווקים ומשכילים.

אכן, מתוך כ-250 צעירים שביצעו פיגועים בין אוקטובר 2015 למרץ  2016 - התקופה העזה ביותר של "ההבה" – כ-170 היו תושבי ערים ועיירות בגדה המערבית, והיתר תושבי כפרים באזור. גילאם הממוצע של מבצעי הפיגועים, ש-112 מהם היו מתחת לגיל 20 ורק 24 מהם היו מעל גיל 30, היה 21.5. בחלק משמעותי מהם לא ניכרו סימנים מסורתיים של ניכור חברתי. הם לא היו בנים למשפחות הרוסות ולא נפלטו ממסגרות חינוך.

מאפיין בולט שכן היה משותף לרבים מהקבוצה הזו היה חוסר ההיכרות הכמעט מוחלט עם ישראל ועם ישראלים, דבר שהיווה מצע פורה לטיפוח של דמוניזציה כלפי "האחר". גל הטרור אומנם דעך בהדרגה, אולם יש להבינו כשיקוף של מטעני התסכול והזעם האצורים בקרב הדור הפלסטיני הצעיר לאור נסיבותיו, העלולים להתפרץ ביתר שאת בעקבות השתנות הנסיבות הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות.

הדור הפלסטיני הצעיר כיום אינו עוד גלגול של המתח הבין-דורי הקבוע במערכת הפלסטינית. למעשה, נדמה כי המתח בקרב הדור הצעיר עצמו, ובינו לבין דור ההורים חריף יותר מאשר בעבר.

הנסיבות הללו מהוות מתכון להתפרצות עתידית. זאת יכולה להיות מופנית כלפי ישראל, כלפי הרשות הפלסטינית ואף כלפי ממשל חמאס. בשני המקרים האחרונים, עזיבתו של עבאס עשוייה לעורר תסכול פוליטי מוגבר, בעוד שלא בטוח שמאמציו של חמאס להסיט את תסכול הצעירים נגד ישראל, כפי שמומחש במערכה שמתנהלת על גדר הגבול ברצועת עזה במהלך השנה האחרונה, יצליחו למנוע  כעס נגד הארגון.

במאמר "הדור הצעיר, סליחה...הייתם מחוץ לתחום" מדצמבר 2015, הפרשן הפלסטיני מאג'ד אל-עארורי מזהה את הבעיה ומביע חרטה על כך שהדור הוותיק במערכת הפלסטינית לא עקב כראוי אחר הדור הצעיר. אל-עארורי חתם את המאמר באמירה "חייתכם מחוץ לתחום, לא הגיעו אלינו השידורים שלכם, אנו חיים בשני עידנים שונים, עידן האינטרנט ועידן האבן".

מספר שנים לאחר שנכתבה, בקשת הסליחה של אל-עארורי לא יכולה להיוותר כמאמר עיתונאי נשכח. איתותי המצוקה שמפגין הדור הצעיר הפלסטיני אמורים להוות קריאת השכמה עבור ההנהגות הפלסטיניות, ישראל וכן הזירה הבינלאומית. למרות שביטויי מצוקה זו היו מוגבלים עד כה, הם צפויים להתגבר עם השנים, וכעת הוא הזמן למנוע את החרפת המצב.

המצב הנוכחי מחייב מיקוד של ההשקעות החיצוניות המוענקות למערכת הפלסטינית ביוזמות הקשורות לצעירים. בפרט, יש להשתמש בהשקעות הללו על מנת לאתר מקומות תעסוקה ולתת לצעירים העדפה במתן אישורי העסקה בישראל או בעולם הערבי, במיוחד כאשר מדובר בבעלי השכלה גבוהה. יש להקצות כספים גם לתוכניות הכשרה מקצועית, במיוחד בתחום ההיי-טק, וקידום היזמות.

בנוסף, נדרש מישראל ומהפלסטינים לבחון כיצד להרחיב את ההיכרות בין הצעירים מקרב שני העמים לפי הדגם של "People to People", קרי קירוב בין העמים והעמקת ההיכרות ביניהם. אחרת, לחוסר היכרות הדדי בין שתי הקבוצות שצפויות להנהיג את העמים בעשורים הקרובים עלולות להיות השלכות הרסניות על ישראל ועל הפלסטינים.

ההכרה של מאג'ד אל-עארורי בתסכולם של הצעירים הפלסטינים, כמו גם ביטויי הדור הצעיר עצמו, חייבים להיתרגם במהרה למאמצים מעשיים מצד כלל הגורמים המכירים בחשיבות יציבותה של המערכת פלסטינית. הגורמים הללו כוללים לא רק את הפלסטינים, אלא גם את ישראל, העולם הערבי והזירה הבינלאומית.

Customize your RSS Feed